הכתב והקבלה, במדבר י׳:ל״ה

ויהי בנסע הארון. ערש"י, ואם תמנה הפרשיות שיש מן ויהי בנסע הארון עד במדבר ב' י"ז ונסע אהל מועד, תמצאם חמשים, ולכן הסימנים מנין נו"ן, ללמדך שפרשה זו פונה לסוף חמשים פרשיות כי שם מקומה רב"ח:

קומה ה'. כדרך בני אדם לעמוד ולהלחם ראב"ע, והרמב"ם כתב אין קימה או ישיבה להש"י, כמאמרם אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה. אמנם לשון קימה הנאמר בו ית' ענינו קיום הדבר ואמתתו, עתה אקום יאמר ד' תהילים י״ב:ו׳ ירצה בו עתה אקים דברי ויעודי לטוב ולרע. אתה תקום תרחם ציון שם כ"ב תקיים מה שיעדת בו לרחם עליה, עכ"ד. ול"נ כי לשון קומה בו ית' ענינו קימת העזר ביישטעהען, כמו מי יקום לי עם מרעים תהילים צ״ד:ט״ז שפירש"י זכות מי יעמוד לי, וכמ"ש בויצא ה' נצב עליו, ובבשלח הנני עומד לפניך, ובזה מרוחקת ההגשמה כראוי:

ויפוצו אויביך. כי לולא שלחו המרגלים היו נכנסים לארץ ישראל מיד ובזולת מלחמה, כי האומות היו בורחים מפניהם כעזיבת החורש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל: